קרון המסעדה בקרחת היער – "סעודה" ראשונה - חלק ראשון

הבוקר החל להאיר על הרכבת הקטנה החונה ביער קומפיאן. המרשל פוש (Ferdinand Foch), המקפיד באדיקות על שנת הלילה שלו, התעורר בקרון השינה נמרץ כדרכו. למרות הקור והאפרוריות חש המפקד העליון הצרפתי שהיום, 8 בנובמבר 1918, עשוי לבשר מפנה בשגרת הכתישה ההדדית הנמשכת כבר ארבע השנים. בעוד זמן קצר, תעצור על המסילה הסמוכה רכבת נוספת שתביא את משלחת הכניעה הגרמנית.

המרשל פרדיננד פוש

פוש יוצא להתרענן באויר הבוקר הצונן. זקיף שמנמן במעיל ארוך נדרך בהצדעה. פוש חולף על פני הקרון המשמש כלשכתו. אותיות הברונזה המבריקות מכריזות  "VOITURE RESTAURANT N^o2419D" (קרון מסעדה מספר 2419D), זכר לתפקידו האזרחי טרם גויס לרכבת המטכ"ל הצרפתי (GQG – Grand Quartier General). עד לפני חודשיים הוגשו בו ארוחות קלות, ברוח בקיצוב המלחמתי, לנוסעי קווי מונפרנס וסנט לזר. בספטמבר האחרון הוסב להיות חדר דיונים ומשרד (voiture-salon-bureau) עבור המרשל. במחווה אירונית, החליטו עובדי סדנאות הרכבת בסנט דניס להותיר את הכיתוב המקורי על הדופן. עתה מהרהר המרשל בארוחה שיגיש לאורחיו הגרמניים.

זקיף שמנמן לצד השביל המחבר בין המסילות

פוש מתעב כל דבר גרמני. כחייל צעיר ב 1870 חווה את תחושת ההשפלה שבתבוסת צרפת לפרוסים. מאז הקדיש את כל חייו כאיש צבא לתכנון הנקמה ומחיקת הקלון. באוגוסט 1914 בעודו מנהל קרבות מאסף מול צבאות גרמנים הדוהרים לכוון פריז, כרסם בו החשש שהסיפור שוב חוזר על עצמו. ואז, ברגע בו נדמה היה שהכל אבוד, עלה על במת ההיסטוריה כמפקד הנערץ של התקפת הנגד המכונה "הנס על המארן". הוא מנע מהגרמנים את הפרס הגדול, פריז.

פריז ניצלה אך הגרמנים נותרו מחופרים על אדמת צרפת ובלגיה. במשך ארבע שנים, לכל רוחבה של אירופה כתשו הצבאות זה את זה ללא כל הישגים מלבד 17 מליון מתים, חיילים ואזרחים. כל זה עומד להסתיים. כבר חודשים ארוכים שהוא מגלגל את פרטי המחזה במוחו.  מחזה בו הוא עומד להיות הכותב, הבמאי והשחקן הראשי. איש לא יגזול ממנו ומצרפת את הרגע ההיסטורי בו יושב לה כבודה הרמוס.

השעה 07:00. על המסילה הסמוכה נעצרת רכבת נוספת. המשלחת הגרמנית הגיעה. מזכיר המדינה מתיאס ארצנברגר, הדוכס אלפרד פון אוברדורף ממשרד החוץ, נציג הצבא הגנרל פון וינטרפלד ונציג הצי הקפיטן ונסלאו.

בימים האחרונים נחתו עליהם שורה של בשורות קשות. המטכ"ל הגרמני (OHL) הודיע שאין באפשרותו לעמוד בלחימה, בעיר קיל מרדו מלחי הצי וסרבו לצאת לקרב מול בריטניה, הרוח המהפכנית מגיעה עד ברלין בה עומדת להיות מוכרזת רפובליקה.  הקייזר וילהלם השני עזב את גרמניה (וישאר בגלות בהולנד). על רקע זה ניתן להבין את ההנחיה שקיבל ארצנברגר מהקנצלר החדש, הנסיך מקסמיליאן: "השיגו רחמים ככל שתוכלו, אך בשם האלוהים עשו שלום".

שתי מסילות, שתי רכבות, יער אחד

הגרמנים מורשים להסיט את הוילונות. הם אינם יודעים היכן הם נמצאים. מן הרכבת הסמוכה קרבה אליהם דמות במדים.

הדלת נפתחת, נכנס קצין צרפתי המפטיר ביובש נטול כל גינוני נימוסין: "אני הגנרל וויגנד (Weygand), ראש המטה של המרשל פוש. המרשל מודיעכם שאם תרצו לפגוש אותו הוא יהיה מוכן לקבלכם בשעה 0900 בדיוק, בלשכתו ברכבת". ארצנברגר השיב שיגיעו.

בשעה היעודה צועדים הארבעה על שביל העץ המאולתר המקשר בין המסילות. בראש ארצנברגר הדיפלומט הממושקף, נמוך קומה, ולצידו אוברדורף בלבוש אזרחי. אחריהם שני הקצינים במדים כמו מנסים להתרחק מהם. אף לא אחד מקציני הצבא הבכירים הסכים להשתתף במעמד אשר יקשור את שמו בכניעה. שהרי הכניעה היא עניין למדינאים. המשלחת מופנית אל קרון הלשכה של פוש.

בכניסתם הם מבחינים במפות החזית המערבית על הקירות, מכשירי טלפון ושולחן הארוך. ארבעה כרטיסים קטנים עם שמותיהם מציינים את מקומותיהם. וויגנד יצא לקרוא לפוש הממתין בקרון הסמוך.

פוש נכנס מלווה באדמירל הבריטי ווימיס. ארצנברגר מופתע שארה"ב, בלגיה ואיטליה אינן מיוצגות. פוש שמר לעצמו את כל אורות הבמה.
האוירה היתה קפואה. פוש שהכיר היטב את וינטרפלד מעברו כנספח הצבאי בפריז לא הראה כל סימן לכך. הוא ביקש מהגרמנים את כתב ההסמכה של המשלחת הגרמנית.

פוש יודע שהמסך הורם והגיע שעתו.  "לשם מה באתם? מה אתם רוצים ממני?"

ארצנברגר ענה שבאו לשמוע את הצעת בנות הברית להפסקת אש.

"אין לי כל הצעות עבורכם"

הגרמנים, נדהמים, מוודאים שלא נפלה תקלה בתרגום. אוברדורף ענה שאין להם עניין בכללי טקס ושבאו לשמוע מהם תנאי הפסקת האש.

"אין לי כל תנאים להציע".

אוברדורף, מבולבל משהו, מנסה להאחז בדברי נשיא ארה"ב שאמר שהמרשל פוש הוסמך מטעם בנות הברית לנהל מגעים בנוגע להפסקת האש.

"אני בהחלט יכול לנהל מגעים בעניין אם תבקשו הפסקת אש. האם אתם מבקשים רשמית הפסקת אש?" פוש נהנה מכל רגע.

הגרמנים ענו בחיוב.

"אם כך, הגנרל וויגנד יקריא בפניכם את התנאים"

וויגנד החל להקריא את 34 סעיפי המסמך. פניהם של הנציגים הגרמניים הרצינו ונפלו מרגע לרגע. בחלומותיהם הגרועים ביותר לא דמיינו תנאים כה דרקוניים: נסיגה מלאה של הכוחות הגרמניים אל מעבר לריין, השבת אלזס ולוריין לצרפת, השבת שטחים במזרח, המשך מצור ימי מלא על נמלי גרמניה. הסעיף החמישי הדורש העברת מיינץ, קובלנץ וקלן לשליטת בעלות הברית הביא את המתורגמן הגרמני לכדי דמעות גלויות.

הדרישות המשיכו להיערם: מסירת 150000 קרונות רכבת, 5000 קטרים, 10000 משאיות, מטוסי קרב, תותחים, פיצויים כספיים אסטרונומיים וזו רק רשימה חלקית.

הגרמנים מוכי ההלם ביקשו להכריז על הפסקת אש מיידית מטעמים הומניטאריים שבמהלכה ידונו על התנאים.

פוש שישב כל אותה את קפוא כפסל, ממולל את שפמו מדי פעם, דחה את הדרישה. "גרמניה תקבל את התנאים הללו במלואם, שאם לא כן יחודשו הפעולות ההתקפיות של בנות הברית". פוש קצב לגרמנים 72 שעות לתת תשובה. ארצנברגר ביקש 24 שעות נוספות ונענה בשלילה.

"מועד פקיעת האולטימאטום הוא ביום שני, בשעה האחת-עשרה של היום האחד עשר של החודש האחד עשר. אחריו תתחדש הלחימה עד הסוף המר"

 קצרה היריעה מלספר את תלאות שלושת הימים הבאים. ההסכם הועבר בידי שליח דרך הקווים הצרפתיים והגרמניים אל גרמניה ובחזרה. בקושי הצליח השליח במשימתו ובקושי הגיע במועד שנקצב.

ביום ראשון בלילה הודיע ארצנברגר לוויגנד על כוונתם לתת תשובה בשעות הקרובות. וויגנד שהתכונן לשינה, החליט להיכנס למיטה במדים. ברכבת הצרפתית גבר המתח. לקראת חצות החל פוש לרטון. אחרי הכל במהלך כל המלחמה הוא הקפיד על שנת לילה סדירה.

מעמד החתימה בקרון

בסביבות שתיים לפנות בוקר הגרמנים הופיעו, מותשים. הם היו מצוידים באישור לחתום.

בשעה 05:15 נחתם הסכם הפסקת האש. מועד הכניסה לתוקף נבחר בקפידה, כך שייזכר לדורות. "השעה האחת עשרה, ביום האחד עשר של החודש האחד עשר". תמה המלחמה הגדולה.

רגע אחרי החתימה - שני מימין פוש, במרכז האדמירל ווימס ולצידו וויגנד.
ניתן להבחין בכיתוב על הקרון VOITURE RESTAURANT בצד ימין

החדשות אודות הסכם הכניעה המביש מגיעות גם לאוזניו של רב טוראי גרמני, המחלים מעיוורון שנגרם מגז חרדל בבית חולים צבאי קטן. לדבריו, הידיעה גרמה לו לעיוורון נוסף. הוא מפנה את זעמו לתכנון הנקמה. לרב הטוראי קוראים אדולף היטלר.

רב"ט אדולף היטלר - מסומן ב X

הגנרל וויגנד ימות שבע שנים בגיל 98. קודם לכן הוא יחוש על בשרו את תעלוליה האירוניים של ההיסטוריה האנושית וימלא תפקיד חשוב במערכה השנייה של סיפורינו. מהמרשל פוש תחסך החוויה המפוקפקת. הוא ימות ב 1929 לא לפני שיהפוך לגיבור לאומי צרפתי, שני רק לאלוהים.

וקרון המסעדה שלנו? בשנים הקרובות הוא יחזור לשירות רגיל בתחנת סנט לזר. אל דאגה הוא עוד ישוב וישחק תפקיד מרכזי בעלילה שלנו. על כך בחלק השני.

קרון המסעדה בקרחת היער - "סעודה" שנייה או נקמה במיטבה, מוגשת קרה

עשו לייק לדף הפייסבוק של אזוב הקיר ותקבלו עדכונים שוטפים וכתבי חידה 
http://www.facebook.com/wallhyssop