קרון המסעדה בקרחת היער – "סעודה" שנייה או נקמה במיטבה מוגשת קרה

לחלק הראשון של הסיפור - קרון המסעדה ביער - "סעודה" ראשונה

Faites entrer les Allemands! מרעים נשיא הכנס, "הכניסו את הגרמנים". למעלה מאלף זוגות עיניים מופנות אל קצה האולם. הדלת נפתחת ודרכה נכנסים שני סדרנים עוטי שרשראות כסף, אחריהם ארבעה קצינים, צרפתי, אנגלי, אמריקאי ואיטלקי ובסוף שני גרמנים. על פניהם החיוורות הבעה של נידונים למוות. ואכן רק הגיליוטינה חסרה להשלמת המעמד.

הגרמנים, שר החוץ העגלגל, ד"ר הרמן מולר ושר המושבות הצנום ד"ר יוהנס בל מובלים בדממה אל כסאותיהם. מבטיהם חומקים אל הציורים המרהיבים שעל תקרת אולם המראות המקומרת. שם לא יצטרכו לפגוש את עיני הקהל הסובב אותם.

ג'ורג' קלמנסו (Georges Clemenceau), ראש הממשלה ושר המלחמה מזה שנתיים, מונה להיות נשיא ועידת וורסאי. מזגו הסוער (לחם בשנים עשר אירועי דו-קרב בחייו) ושנאתו לגרמנים זיכו אותו בכינוי "הטיגריס של צרפת". כמו פוש, גם הוא ניחן בכישרון תיאטרלי ודאג להמחיז את אירוע הכניעה לכדי מחזה בלתי נשכח, האמור למנוע מאויביו כל רצון ויכולת לפתוח במלחמה נוספת.

48 שנים קודם לכן אולם המראות של וורסאי היה עד לאירוע הסטורי כפול. חודשים ספורים אחרי תבוסת צרפת לפרוסיה וכיבוש פריז, הכריז בו ביסמארק על הקמת האימפריה הגרמנית. אוסף של עשרות נסיכויות התלכד לכדי גרמניה המודרנית. מלך פרוסיה הוכתר כקיסר גרמניה, וילהלם הראשון. מייד אחר כך נחתם הסכם הכניעה של צרפת שהטיל עליה פיצויים אסטרונומיים וויתורים טריטוריאליים. וכל זאת מתרחש על אדמת צרפת ובמעונם הרשמי של מלכיה.

"אני מכריז על פתיחת הישיבה" מרעים הטיגריס ובנימה אירונית מוסיף "התכנסנו כאן לחתימה על הסכם שלום". ביודעם שהם הראשונים לחתום, הגרמנים נחפזים לקום ולגשת לשולחן החתימה, משתוקקים לסיים את תפקידם המעיק. הם מושבים חזרה במקומותיהם עד שדברי קלמונסו מתורגמים לאנגלית, ואחר כך מובלים שוב אל השולחן הקטן עליו פרוש ההסכם. מולר ובל חותמים. אחריהם יעברו במצעד ארוך נציגי כל בעלות הברית. מחוץ לארמון מטח של תותחים מבשר לתושבי פריז על האירוע. ברגע זה, הם אינם יודעים עדיין, שמה של "המלחמה הגדולה" עומד להשתנות ל"מלחמת העולם הראשונה". שכן אחותה הצעירה והמנוולת ממנה, זה עתה נולדה. בוורסאי, נחתם גם גורלו של קרון המסעדה שלנו.

יוהנס בל חותם בעוד מולר רוכן מעליו לעיניהם הבוחנות של נציגי כל בנות הברית - צרפת, אנגליה, ארה"ב, בלגיה, איטליה, הודו, יפן ועוד

החדשות מורסאי מרתיחות את דמו של רב"ט היטלר. אבל משום מה, תמונת הכניעה בקרון המסעדה ביער קומפיאן קשה יותר בעיניו ומלווה אותו כל הזמן. הוא מפתח קיבעון כפייתי כלפי הקרון הזה. גם ברגעיו האחרונים, כאשר צבאות בנות הברית יהיו קרובים אליו והוא יבין שימיו ספורים, יקדיש היטלר תשומת לב מיוחדת לקרון שלו. עוד נגיע לכך.

אבל כרגע, השנה היא 1919. צו ההחרמה המלחמתי פג, וקרוננו מוחזר לחברת הרכבות, שם הוא מוסב חזרה להיות קרון מסעדה ומוחזר לשרות קצר בתחנת סנט לזר. קלמנסו, "הטיגריס", מבין את חשיבותו הסמלית ומבקש מחברת הרכבות להחזירו לצורכי תצוגה. באפריל 1921 מוצב מיודענו אחר כבוד במוזיאון המלחמה ב"אינווליד" בפריז.

הקרון מוצג במוזיאון הצבא, האנווליד בפריז

בינתיים, קרחת היער בקומפיאן, הופכת לאתר הנצחה לאומי. העצים פינו מקום לרחבת אבן גדולה עליה משקיפים אנדרטה לכבוד אלזס-לורין ופסל גדול של הגיבור הלאומי, המרשל פוש. במרכז הרחבה, מצוין המקום המדויק בו נחתמה הכניעה, ע"י מצבת אבן גדולה בין פסי הרכבת. הקרון המפורסם שלנו זכה למבנה מוזיאון ייעודי משלו כמאה מטרים משם. המתחם נחנך ביום האחד עשר לחודש האחד עשר בשנת 1927, בנוכחות פוש וכל שאר הקצינים החותמים.

האתר בקומפיין - האנדרטה המציינת את מקום החתימה. ברקע מבנה המוזיאון בו שוכן הקרון

ב 1933 ממונה היטלר לקנצלר גרמניה. הגיע שעתו להוציא לפועל את הנקמה. ב- 1938 הוא מספח את אוסטריה וחבל הסודטים, ב- 1939 כובש הוורמכט את מערב פולין, באפריל 1940 נכבשות דנמרק ונורבגיה.

צרפת יודעת שהיא הבאה בתור. היא מתכוננת לפלישה מזה חודשים בסיוע כוחות בריטיים. במאי 1940 בתרגיל הטעייה מבריק נלכדים הכוחות הבלגיים הצרפתים והבריטים בבלגיה ובצפון צרפת בעוד בגרמנים שוטפים לתוך צרפת דרך לוקסמבורג ויערות הארדנים. תוך שלושה שבועות, הגרמנים מגיעים לפריז. על הצבא הצרפתי המובס, מפקד מזה מספר ימים מיודענו הגנרל מקסים וויגנד. זהו האיש שהקריא ביהירות את הסכם הכניעה באוזני הגרמנים, בלילה ההוא בקומפיאן. עתה, תורה של ממשלת צרפת לבקש כניעה. הגורל האכזר ממשיך לירות את חיציו ללא אבחנה.

17 ביוני. היטלר בבלגיה, סמוך לכפר ברולי-דה-פש שם ממוקם הבונקר שלו. ניתן להבחין שרוחו מרוממת. הרגע נודע לו על כוונת הצרפתים להיכנע. הוא נלכד בעדשת הצלם כשהוא מבצע ספק צעד ריקוד ספק רקיעה נרגשת. הסרט הזה יוצג ביומני החדשות בגרמניה חזור והקרן. גם אתם מוזמנים לצפות בו בקישור הבא ("הריקוד" מגיע בסופו): 

"ריקודו" של היטלר

קישור לסרטון http://www.youtube.com/watch?v=4c7mMwTSfKs

היטלר ממתין כבר עשרים ושתים שנה לרגע הזה. הוא מצווה לקיים את הטקס הכניעה בדיוק באותו המקום ובאותו קרון מפורסם.

ב 20 ביוני, כוחות הנדסה גרמניים שוברים את קיר המוזיאון בו מוצב הקרון על מנת שיוכלו להציבו בדיוק במקום המקורי מ 1918.

הקרון מוצא דרך הקיר השבור

ב 21 ביוני מגיע הפיהרר. הקרון כבר במקומו. התזמורת גם. וויליאם שירר, כתב הרדיו של CBS שנכח בטקס מביא תיאור ממקור ראשון (בתרגום חופשי שלי):

"15:18 היטלר גרינג ושאר הפמליה נעצרים מול לוח הגרניט השחור במרכז הרחבה וקוראים את הכיתוב בצרפתית:

            "כאן, ב-11 בנובמבר 1918, נכנעה הגאווה הפושעת של האימפריה הגרמנית, מנוצחת בידי העמים החופשיים אותם ניסתה לשעבד"  (*הדגשים במקור)

היטלר וחבורתו מול פסלו של פוש. הישבן הענק הוא של גרינג

הבעתו של היטלר משלבת זעם, שינאה, נקמה וניצחון. הוא מסב עצמו מהאנדרטה, מביט שוב לאחור לכיוונה. מבטו סוקר סביב את כל הרחבה ונתקל בנו, העיתונאים. קשה להחמיץ את עומקה של השנאה שבו אך גם את רגש הניצחון. לפתע, כאילו אין די במבע פניו, הוא טופח בידיו על מותניו, זוקף כתפיו ונועץ רגליו בפישוק רחב בקרקע במחווה שכולה התרסה ובוז כלפי המקום.

15:23 הגרמנים צועדים לעבר הקרון. נעצרים לרגע לפטפוט בשמש הקיץ. היטלר מטפס לקרון והשאר העקבותיו. מתוך החלון רואים אותו מתישב בכסאו של המרשל פוש. האחרים מתפזרים סביבו. מולם ארבעה כסאות ריקים.

פטפוטים בשמש הקייצית

15:30 הצרפתים בראשות הגנרל שרל הונציגר מגיעים. מבטיהם החמורים שלוחים קדימה. שני קצינים גרמניים ממתינים להם. הצדדים מצדיעים זה לזה. אין לחיצות ידיים. בתוך הקרון היטלר והגרמנים קמים ומצדיעים במועל יד.

היטלר אינו אומר דבר. הוא נד בראשו לגנרל קייטל שלצידו, אשר מתחיל להקריא מן הנייר את המבוא להסכם. הצרפתים יושבים מפוסלים בשיש. היטלר וגרינג נועצים מבטים במפת השולחן הירוקה. להיטלר אין כוונה להקשיב עד הסוף. ב 15:42, הוא קם, מצדיע בנוקשות ויוצא החוצה יחד עם גרינג, ברואשטיך, ריידר, הס וריבנטרופ. הצרפתים, עדיין מאובנים, נותרים בפנים יחד עם קייטל שממשיך בהקראת פרטי ההסכם." עד כאן תיאורו של וויליאם שירר.

בתוך הקרון - קייטל מקריא, הצרפתים קפואים

בדרכם חזרה למכוניות חולפים היטלר ומרעיו על פני משמר כבוד והתזמורת מנגנת את שני ההמנונים, הגרמני והנאצי ( Deutschland, Deutschland uber Alles,  Horst-Wessel-Lied). היטלר מאושר. הוא מחה את חרפת 1918.

ההסכם יחתם למחרת ב- 22 ביוני ב 18:52. הפסקת האש תיכנס לתוקף ב 25 בחודש.

אם חשבתם שהיטלר הסתפק בכך, טעיתם. ב 24 ביוני הקרון מועבר לברלין שם הוא יוצב לראווה מול שער ברנדנבורג ואח"כ בגני לוסטגרדן. מייד אחר כך במצוות הפיהרר, אתר ההנצחה בקומפיין מוחרב, האנדרטאות נהרסות והמקום נחרש. היטלר מחליט להותיר על כנו רק את פיסלו של המרשל פוש על מנת שימשיך להשקיף על החורבן.

השנה היא 1944. ההפצצות על ברלין הולכות וגוברות. ביוני נוחתות בנות הברית בנורמנדי וגם הרוסים מתקדמים ממזרח. היטלר מוצא זמן להורות על פינויו של הקרון, הסמל שכה יקר לו, לעיירה רוהלה שבטורינגן ומשם לקרווינקל  (Crawinkel), מקום משכנו האחרון. באפריל 1945 ימים לפני מותו של הפיהרר, חיילי SS מעלים באש את קרון המסעדה מספר 2419D .

ביום האחד עשר לחודש האחד עשר, בשנת 1950 נחנך מחדש אתר ההנצחה בקומפיין. האנדרטאות שוחזרו, הרחבה רוצפה ומבנה המוזיאון שוקם. בתוכו מוצג קרון מסעדה על כל פרטיו. רק חדי העין יבחינו שמספרו, 2439D, שונה. זהו אחד מאחיו התאומים שיצאו מאותו קו ייצור בסנט דניס ב 1914.

"האח התאום" - במוזיאון בקומפיין

לאחר נפילת חומת ברלין ואיחוד גרמניה, הועברו ב 1992 לאתר ההנצחה מספר חלקים של הקרון המקורי אשר שרדו את השריפה.

עשו לייק לדף הפייסבוק של אזוב הקיר ותקבלו עדכונים על פרסומים חדשים וכתבי חידה 
http://www.facebook.com/wallhyssop