שובו של האתלט העגלגל – חצי מרתון תל אביב 2013

    1. שובו של האתלט

קוראי הנאמנים בוודאי זוכרים (?) את רשימתי "אודות הריצה- חוויות ותובנות של אתלט עגלגל" בעקבות מרתון תל אביב הקודם. אז הצטיירתי בין השורות כטירון עגלגל המביא את הקוראים לכדי גיחוך נוכח החוויות העוברות עליו. ובכן השנה לא עוד. בגרתי, צברתי נסיון, חוכמת ריצה ועוד קצת משקל. השנה אני ראוי לכתוב את המדריך לרץ המתחיל. 

 

2. יוצאים לדרך - תוכנית האימונים – לו"ז

האימונים מתחילים מיד עם הרישום המוקדם לריצה, כחמישה חודשים לפני המועד. פעולת הרישום גורמת לסיפוק עז מעצם ההיענות לאתגר, דבר המתבטא בחולשה גופנית כללית. אני גוזר על עצמי מספר שבועות מנוחה להתאוששות. מרץ עוד רחוק. בדצמבר יצאתי לריצת גישוש, היה קר. חוץ מזה, מרץ הוא בשנה הבאה. בינואר היה גשום וחששתי להחליק ולשבור רגל. כל המאמץ (?) לא מצדיק רגל שבורה. מוטיבציית יתר בקרב רצים היא מקור לרוב הפציעות. אין טעם להילחץ. הריצה היא באמצע מרץ ולא בתחילתו, עובדה המקנה שבועיים נוספים של אימון, מרגע שאחליט סוף סוף להתחיל. באמצע ינואר אני מבין שהמצב חמור ומייד מאמץ תוכנית חלופית – לרוץ את מקצה ה-10 ק"מ במקום חצי המרתון. למזלי שיירי הכבוד העצמי שלי גוררים אותי אל מעבר לדלת, ואני מתחיל לרוץ ברצינות. פעמיים עד שלוש בשבוע כשהמרחקים גדלים בהדרגה. המטרה היא להגיע ל 17 ק"מ בתוואי העליות של שפלת יהודה, אשר לפי התאוריה שפיתחתי, שקולים בדיוק ל-21.1 ק"מ במישוריה של עיר החוף תל אביב. עוד נשוב לכך.

3. תוכנית האימונים – מוזיקה

מרבית הרצים נעזרים בנגן מוזיקה בעת הריצה. קוראי הנאמנים מכירים את חיבתי החולנית להאזנה לספרים מוקלטים. בשנה שעברה האזנתי ל"עלייתו של הרייך השלישי" מאת ריצ'רד אוונס, אשר גרם לי לרוץ בבעתה למרחקים שלא הכרתי בכוחו של פחד הרדיפה הקמאי. השנה בחרתי ב"אוגוסט 1914" מאת ברברה טוכמן. האימונים הראשונים עברו בקלילות נוכח טיפשותו המשעשעת של הצאר ניקולאי, גסות רוחו של בן דודו הקייזר וילהלם, איוולתם של מנהיגי צרפת וקדרותו של מלך בלגיה. פרוץ הקרבות הווה עבורי משבר אמיתי. לשמחתי בכוח רצוני העקשני התגברתי והיום אני יודע לדקלם בקלות את שמות מפקדי הארמיות הגרמניות לפי הסדר (פון קלוק, פון האוזן, פון בילוב, אלברכט, נסיך הכתר, רופרכט ואסיים בהרינגן). יחד עם זאת חשתי כי רמת האימונים לא השתוותה לזו של השנה שעברה. משהו בתחושת הפחד, הרדיפה והבריחה היה חסר. אל דאגה, גם לכך מצאתי פתרון בעזרתו של הפרופסור הנערץ. סבלנות, נגיע לכך.
 

4. כיכר רבין – "וילכו אחר ההבל ויהבלו" (ירמיהו ב' ד')

פעם בשנה, למשך שבוע, עוטה כיכר רבין חג. אוהלי ענק ממוזגים מוקמים בה על מנת לארח את העימות בין מיטב השרלטנים של עולם הריצה לבין אלפי פראיירים פוטנציאלים. בדרכך לאסוף את ערכת הרץ, אתה עובר דרך בזאר צבעוני מרובה דוכנים המוכרים מכל טוב. כל מוצר מיותר יותר מחברו. להלן עדותי מיד ראשונה. סהדי במרומים, לא המצאתי דבר (מלבד שמו של  מעין הנעורים):
- "אדוני, עצור! כדאי לך לשמוע משהו חשוב, אינך חייב לרכוש דבר אך חשוב מאוד שתקשיב!". הבחור זכה בתשומת ליבי.
- "במה אתה מכבס את בגדי הספורט שלך?"
- "בשמפו, בכיור האמבטיה" עניתי בתמימות (בד"כ מדובר בטייטס בני עשר וגופייה מהבקו"מ)
- "זו טעות נוראית!!!" שאג עלי הבחור במבט מזועזע ותחב מול עיני בקבוקון נוזל כביסה מיוחד לבגדי ספורט במחיר מבצע של 50 ₪ בלבד. נסוגותי בבהלה רק כדי להיתקל במוכר שעוני הדופק שארב לי בסבלנות.
- "יש לך שעון דופק?"
- "לא, למה?"
- "איך אתה רץ מבלי לדעת דבר על הדופק שלך? זוהי חוסר אחריות!!!" ושוב אותו מבט מזועזע הנפוץ בקרב רוכלי הריצה. "אל תדאג" הוא מרגיע, "יש לי בשבילך הצעה נדירה. שעון דופק עם חיבור לוויני, סוללה פולימרית, תוכנית אימון ממוחשבת והתראות אוטומטיות על דופק חריג. כל זאת ב-36 תשלומים  עם  תוכנית מימון גמישה..."
- "תוכנית האימון שלי היא לרוץ מדי פעם" קטעתי אותו "ואם הדופק שלי יפסק אני בטוח שאהיה הראשון לדעת על כך". ברחתי משם מבוהל. 
- "פססט...פסססט...רוצה מגנזיום?" לחש באוזני גבר שמן ומיוזע
- "למה?"
- השמן פצח בהרצאה מלומדת "...חילוף חומרים... חומצת חלב... רמות חמצן... ביצועים משופרים... כדור ראשון חינם!"
-"אבל הריצה מחרתיים...זה חסר ערך" מחיתי
- "תתחיל עכשיו ובקילומטר ה-15 תתקשר להודות לי" בידו האחת פער את לסתי ובשנייה תחב לתוכה גלולה לבנה ענקית. חברו הגיש לי בקבוק "מי ריצה טבעיים בעלי איזון מלחים אופטימלי שנשאבו ממעין זומזומיה בבקעת חארת-אל-טיזי בלילות נטולי ירח. לגימה ראשונה חינם".

הבנתם?

5. הריצה

על קו הזינוק. דרוך ומרוח בקרם הגנה ובוואזלין (סבלנות סוטים, נגיע לפטמות בסוף), זכרתי שלא הכנתי מראש רשימת השמעה בנגן. בבחירה חפוזה ולא מתוכננת נופל הפור על אוסף הרצאות "שעה הסטורית" של הפרופסור הנערץ מיכאל הר-סגור זצ"ל. נתתי לנגן לבחור הרצאה באופן אקראי והוא, מונחה בידי  כוחות הקוסמוס הנשגבים, החל לנגן את "האם יכול היה היטלר לנצח? – חלקים א' וב' ". חיוך גדול התפשט על פני. ברגע זה ידעתי שאסיים את המירוץ. כזכור, במקום בו יש נאצים, אני רץ במיטבי. ראש העיר הזניק ויצאנו לדרך. הייתי כחץ שלוח כל עוד שטף הוורמאכט את פולין (שדרות רוטשילד והחשמונאים), דהרתי מפני הפנצרים של גודריאן השועטים אל עבר פריז (במעלה רחוב קפלן). הבטתי מודאג מעבר לכתפו של סטאלין אל עבר החלוץ הגרמני שנעצר בפאתי מוסקבה (רחוב הירקון). כשהבנתי שוב שהיטלר יובס למרות הכל, הרשתי לעצמי להאט קצת (שדרות בן גוריון) ועם הניצחון בסטלינגרד פרצתי אל כיכר רבין. שתי ההרצאות החזיקו אותי במשך מעט יותר מחצי הדרך. עתה משנעלמה תחושת המרדף, התפניתי שוב לעסוק בנושא האהוב עלי – מכאובים ורחמים עצמיים.

"משהו מסריח כאן" אמרתי לעצמי. ואכן חלפתי על פני חנות הדגים "דידי דג". אין דבר המשתווה לריח דגים סרוחים על הבוקר.

 בקילומטר ה 15 נזכרתי במוכר המגנזיום שביקש שאתקשר אליו. הוא לא היה זמין. בוודאי הקו קרס מעומס שיחות ההודיה שקיבל.

כאן הזמן להזהירכם, קוראים יקרים. למרות שתל אביב שוכנת במישור החוף, היא עתירת עליות באופן מפתיע. לא די שהיא עיר ללא הפסקה, היא גם פלא טופוגרפי. רצתי במסלול מעגלי בו ספרתי 256 עליות ושתי ירידות מתונות.

לאן נעלם נמל תל אביב? היכן רידינג המחורבנת? מתי כל זה ייגמר? ברגעי משבר אלו נחלץ שוב נגן המוזיקה לעזרה ובחר אקראית בהרצאה על "דנטה אליגיירי". קוראים יקרים, אין דבר בעולם אשר יכול לעודד רץ במשבר, יותר מאשר קטעים נבחרים מ"התופת", מוקראים בקולו הדרמטי של אלכס אנסקי. תלשתי את האוזניות והמשכתי במעלה הדרך.

מרחוק צץ מראה מטושטש של שער הסיום. כמו בחזיון תעתועים, ככל שרצתי לקראתו, הוא המשיך לחמוק ממני. לבסוף השגתי את הממזר המנוול, שעטתי תחתיו אל גוש האנשים עתיר הפרומונים והדביק להחריד. מלאתי את חובתי לתרבות הישראלית בכך שעצרתי פעמיים בדוכן המדליות ("בשביל הילדים") ופרצתי דרכי אל החופש.

 

6. הפטמות

ברור לי שקוראי הנאמנים מחכים בעיקר לחלק הארוטי של רשימה זו. אקדים ואבהיר שבמשך למעלה מארבעים שנה לא הייתי ער לכך שחזי מעוטר בזוג חותמות השמורות רק למין הנשי. עצם השימוש בשמן המפורש בהקשר גברי גורם לי לאי נוחות קשה. בשנה שעברה "צילי וגילי" כבר גרמו לי סבל בל יתואר. השנה, למוד נסיון, בבוקר המרוץ הקפדתי לחובשן באיספלניות איכותיות. השנה לא תהינה תקלות מכאיבות.

בתום המירוץ הפנה ידידי איש הברזל א"ז, בעדינות את תשומת ליבי לצמד כתמים כהים המעטרים את חולצת הריצה שלי. באותו רגע חשתי את הכאב הצורב והמוכר. מבט חטוף פנימה לימד אותי שהפלסטרים המחורבנים נשרו להם והפקירו את צילי וגילי לדמם למוות וליצור לי צמד סטיגמטות מרהיבות. אם נועדתי לסבול, אזי כמו קדוש מעונה אמיתי.

7. ובנימה רצינית

לא ניתן לספר על אירוע המרתון ללא התייחסות רצינית אל מותו הטראגי של הרץ מיכאל ופציעתם של אחרים. הידיעה הקשה תפשה אותנו לאחר סיום המרוץ. מצב הרוח השתנה באחת מאופוריה לדכדוך. אדם צעיר קם בבוקרו של יום, כמונו, ויצא לרוץ. אלא שהוא לא זכה לחזור הביתה לאשתו ולהעניק את המדליה לבנו הפעוט. בעקבות הארועים החלה התנפלות מתלהמת של רבים על מארגני המרוץ מבלי להתייחס בהכרח לעובדות ומבלי לדעת את נסיבות המוות. נראה שרוב הכותבים לא נכחו בארוע. חשוב לי לאזן את התמונה ולומר שבשעת הריצה לא שרר עומס חום כלל. רק כשעה לאחר שרוב הרצים סיימו את הריצה החל לשרור עומס חום קל שהתגבר בהדרגה. מה אני למד מכך? חלה עלינו גם אחריות אישית לגבי מוכנותנו והתנהלותנו לאורך המסלול וכי ריצות ארוכות עלולות להיות מסוכנות. לראייה יומיים לאחר מכן מת רץ במרתון ברצלונה שנערך בטמפרטורה של 13 מעלות.

אהבתם? כדאי להציץ גם ב"אודות הריצה- הרשימה מהשנה שעברה" - מרתון ת"א 2012

עשו לייק לדף הפיסבוק של אזוב הקיר וקבלו עדכונים על רשימות חדשות וחידות היסטוריות מרתקות